"וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי קִרְיַת יְעָרִים וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן ה' וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל בֵּית אֲבִינָדָב בַּגִּבְעָה וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ קִדְּשׁוּ לִשְׁמֹר אֶת אֲרוֹן ה'". (שמואל א)

 

קרית יערים המקראית הינה הגבול שבין שתי ממלכות עתיקות - ישראל מצפון ויהודה מדרום

קריית יערים מוזכרת בתנ"ך 39 פעמים ובכמה הקשרים.

בסיפור הברית שכרתו הגבעונים עם יהושע בערמה, בנחלות שבטי יהודה ובנימין , בסיפור של בני דן בכיבושם את ליש, במשכן לארון הברית אחרי שנשבה ביד הפלשתים. העיר נזכרת גם כאחת הערים אליהן שבו שבי הגולה בימי זרובבל.

בתנ"ך מסופר שהפלישתים שבו את הארון ולקחו אותו מירושלים לאשדוד, גת ועקרון. בכל מקום שהניחוהו גרם למגפות ואסונות. בשל כך החליטו להחזירו בחזרה לעם ישראל.

המסע עבר דרך בית שמש, אך גם שם הוא גרם למגיפה והוא הגיע לקריית יערים. בקרית יערים שהה עשרים שנים עד שבא דוד המלך והעלהו לירושלים לבית המקדש.

עולי הרגל לבית המקדש בשלושת הרגלים אף עברו בתוואי זה המהווה כשער לירושלים.

בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו באיזור קריית יערים נתגלו ממצאים הקושרים את קריית יערים המקראית לקריית יערים בימינו.

 

נתגלה ביצור לא ידוע של יהודה המכבי בחפירות של תל קרית יערים

מאת הרב יהודה לנדי זצ"ל

העיר קרית יערים מוזכרת כמה פעמים בתנ"ך. תושבי גבעון ביחד אנשי קרית יערים ועוד ערים בסביבה כרתו ברית בערמה עם יהושע (יהושע ט'). בעת חלוקת הארץ לשבטים, הפך המקום לנקודת גבול בין שלושה שבטים, יהודה, בנימין ודן. העיר גם מוזכרת בימי ימיו של ירמיהו הנביא והמלך יהויקים (ירמיה כ"ו, כ). אולם אין ספק שהעיר מוכרת בעיקר מעצם העובדה שארון הברית ישב בקרית יערים במשך עשרים שנה, בתקופת שמואל ודויד (שמואל א' ז' א,ב). הארון הובא לבית אבינדב, ואלעזר בנו מונה על שמירת הארון. המקום זוהה כבר מראשית ימיה של המחקר הארצישראלי בגבעה גבוהה הסמוכה לכפר אגו גוש. בימינו קיימת קריה חרדית בשם טלז-סטון בסמוך. הגבעה כונתה "דיר אל עזר", אולי על שם אלעזר בנו של אבינדב. למרות חשיבות האתר, לא נערכו חפירות ארכיאולוגיות במקום עד לתקופה האחרונה. לפני כשנתיים חפרה בראש הגבעה משלחת ונחשפו שרידי קירות עבים מתקופתו של ירמיהו הנביא. השנה נערך עוד סדרת חפירות, והתברר שבנוסף לביצור מתקופת ירמיהו, קיימת במקום ביצור מהתקופה ההלניסטית. לא ניתן לציין תאריך מדויק לבניית הביצור, וגם לא ברור מי אחראי לבנייתו. החופר תיארך את הבניה לאמצע המאה ה2 לפנה"ס, למניינם. בתקופה המדוברת גזרו היוונים גזירות שמד על עם ישראל וביטלו את העבודה בבית מקדש, תוך כדי חילול הקודש, משפחת החשמונאים בעידוד האבא אלעזר ובראשות הבן יהודה, מרדו ביוונים, ובמסירות נפש הצליחו לגבור על היוונים, לחדש את העבודה בבית המקדש ולאלץ את היוונים לבטל את גזירות השמד.

כל הדברים האלו כבר ידועים ומפורסמים, אבל יש הרבה פרטים שאינם מופיעים במקורות חז"ל, כי אם בספרים אחרים, שנכתבו אז, ואיכשהו הצליחו לעבור אלינו. אחד מהספרים האלו הוא ספר מכבים א', שהיה ידוע גם ליוסף בן מתתיהו, וגם הובאו הדברים בספר יוסיפון.

החופר בקרית יערים, שולל את הרעיון שמדובר בביצור חשמונאי, שכן הממלכה החשמונאית נוסדה מאוחר יותר. על פי הגמרא במסכת ע"ז (ט:) ההמלכה החשמונאית נוסדה מאתיים ושש שנה לפני חורבן בית שני. מדובר בשנת 136 לפנה"ס, למניינם (על פי ספר מכבים (י"ג, מא)  יש להקדים את התאריך בכשש שנים). לכן מציע החופר לשייך את בנייתם למפקד הצבאי היווני בקחידס, המוכר מספר המכבים. הנ"ל היה זה שהרג את יהודה המכבי, וכמה שנים אח"כ, הבין שלא יצליח להכניע את יהודה המתמרדת.

ספר מקבים (פ"ט נ-נג) מספר שבשנת 160 לפנה"ס ביצר בקחידס, רשימה של מקומות מסביב ליהודה "וישובו ירושלים ויבנו ערים בצורות ביהודה, את המבצר אשר ביריחו ואת אמאוס, ואת בית חורון, ואת בית אל, ואת תמנתה פרעתון ואת תפוח, בחומות גבוהים ובשערים ובבריחים.

וישימו בהם מצב להצר לישראל.

ויבצרו את העיר בית צור, וגזר, והמצודה, וישימו בהם חיל ומסכנות אוכל.

חלק מהקומות מזוהים בוודאות כמו, יריחו, בית חורון גזר ובית צור, ואילו שמות אחדים ברשימה עדיין זקוקים לניתוח מעמיק, דבר שלא נעשה במאמר הנוכחי. מטרתנו לזהות את אמאוס. אמאוס מופיעה כמה פעמים במקורות חז"ל, כמו למשל במשנה במסכת כריתות (ט"ו.) שבו מסופר שכמה תנאים ביניהם רבן גמליאל, רבי יהושע ורבי עקיבא, הלכו לשוק בעיר אמאוס בכדי לקנות בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל. למרות שנאלצו לבטל מסדרי לימודם הקבוע, הם עסקו בתורה גם בשעת הקניה בשוק.

החופר מציין שבימי הביניים היתה הצעת זיהוי לעיר אמאוס בקרית יערים, ולכן הציע שהביצורים שהוא חשף במקום מהתקופה ההלניסטית, הם חלק ממערך הביצורים שבנה בקחידס, ומדובר בעיר אמאוס.

אולם דבריו בעייתים מכמה בחינות. לגבי מיקומו של אמאוס, אמנם בימי הביניים היו הצעות שונות לזיהוי המקום כמו באל קוביבה בנוסף לקרית יערים, הרי שבימינו ברור לכל שהעיר אמאוס מיקומה בסמוך למחלף לטרון. עד לשנת תשכ"ז עמד בסמוך כפר ערבי בשם אמווס, ששימר את שמה של אמאוס הסמוכה. על פי דברי הירושלמי יש למקם את אמאוס בקצה המזרחי של שפלת יהודה, על גבול ההר. וכך הם דבריהם בירושלמי שביעית (פרק ט' הל"ב) "אמר ר"י עוד היא יש בה הר ושפלה ועמק, מבית חורון ועד אמאוס, הר. מאמאוס ועד לוד, שפלה. מלוד ועד הים, עמק". תיאור זה תואם את איזור מחלף לטרון האמור לעיל. לכן, מעל לכל ספק קרית יערים איננה אמאוס, ובהמשך ננסה להבין מי בנה את הביצור באותה תקופה, בקרית יערים?

בנוסף לזיהוי של העיר אמאוס בסמוך למחלף לטרון, נערכו שתי סדרות של חפירות בתל עקד שבפרק קנדה לא רחוק מהעיר אמאוס הרומית ונחשפו שם ביצורים מהתקופה ההלניסטית., הביצורים תוארכו על ידי החופרים לאמצע המאה ה2 לפנה"ס דהיינו לתקופתו של בקחידס, ומכאן לדעתם מדובר בביצורים של אמאוס שבנה בקכחידס במקום, על פי ספר המכבים. לעומת זאת התייחס החופר כלאחר יד לממצא המדובר בתל עקד, וטען שלא ניתן לקבל שבקחידס בנה את הביצורים בתל עקד, שכן היא קרובה לעיר גזר שגם מוזכרת ברשימת הביצורים של בקחידס. מה תהיה התועלת בביצורים כה סמוכים?[1]

מנגד חשוב לציין שהחופרים בתל עקד קבעו שלביצורים  במקום צורה ייחודית, שדומות להם התגלו רק בגזר הסמוכה ולחורבת תפן בגליל. מכאן, שמי שבנה את הביצורים עיר גזר הוא גם זה שבנה אותן בתל עקד.

מי אם כן בנה את הביצור קרית יערים?

בכדי לענות על השאלה הזאת עלינו להבין מי היו תושבי קרית יערים באותן הימים, וגם חשיבות המקום מבחינה אסטרטגית.

מדובר בעיר שהיתה חלק מממלכת יהודה בזמן בית ראשון. העיר עמדה על משולש הגבולות של נחלות יהודה, בנימין ודן. בסוף ימי בית ראשון התנבא נביא מקומי בשם אוריהו בן שמעיהו, נבואות קשות נגד ירושלים ונגד ממלכת יהודה (ירמיה כ"ו, כ). ממצאים ארכיאולוגים מהתקופה כמו ידיות קנקנים עם טביעת ורדה התגלו בחפירות במקום. תושבי העיר הוגלו על ידי נבוכדנצר לבבל, ובעת שיבת ציון, תחת שלטון מלכי פרס, חזרו תושבי קרית יערים לעירם (עזרא ב', כה, נחמיה ז', כט). מדובר אם כן בעיר יהודאית שהיתה חלק מיהוד מדינתא. גם ההתיישבות של התקופה הפרסית מאוששת על ידי הממצאים הארכיאולוגים. אינדיקטור נוסף המלמד שבתקופה הפרסית היתה קרית יערים עיר של יהוד מדינתא, הם ממצא המטבעות. השלטון הפרסי אישר ליהוד מדינתא להנפיק מטבעות. מדובר במטבעות כסף זעירות, ועליהם הכתובת "יהד", בכתב עברי עתיק. התפרוסת שבהן נתגלו מטבעות יהד מלמד על היקף הסמכות השלטונית של יהוד מדינתא. מטבע השקל שלנו הוא בעצם העתק של מטבעות "יהד" מהתקופה הפרסית (שהיו בעצם זעירות יותר מהשקל שלנו). מעל לכל ספק באותן הימים היתה העיר קרית יערים עיר יהודאית.

האתר המזוהה כקרית יערים התנכית, הוא על גבעה העומדת מול קרית טלז סטון המקראית. בתקופה הרומית והתקופה החשמונאית שקדמה לה וגם ככל הנראה כבר בזמן הממלכה המאוחדת עברה בסמוך דרך שעלתה מהשפלה להר. דוד מביס את הפלשתים מגבעון ועד גזר (שמואל ב' ה' כה, ובמקבילה דה"י א' י"ד טז). אמנם לא מדובר בדרך ראשית. הדרך הראשית שעלתה להר מהשפלה ידועה בשמה ,"מעלה בית חורון". בימינו עוברת כביש 443, בתוואי חדש סמוך למעלה המקורי. אולם הדרך שלנו עברה מעמק איילון לעבר ההר. התיעוד הראשון של מסע במקום הוא זה של פרעה שישק. פרעה שישק ערך מסע מלחמה לארץ ישראל בימי רחבעם בן שלמה (מלכים א' י"ד, כה). בפסוקים רק מסופר שהוא לקח מרחבעם מלך יהודה את אוצרות בית ה', אוצרות בית ומגיני הזהב אשר עשה שלמה.  אולם שישק בעצמו תיעד בצורה מפורטת את המסע, במבנה שהקים לזכר נצחונו בכרנך שבמצרים בעזרת התיאור הנ"ל ניתן ללמוד על היקף המסע של שישק, ולשחזר כמעט בוודאות את המסלול של המסע. בתיעוד הוא מזכיר את שמות הערים אשר עבר בהם, למרות שהסדר שהערים כתובים מערים קשיים על השחזור, הרי שככל הנראה הוא עבר מהעיר גזר ואיילון דרך קרית יערים אל עבר גבעון. (נציין, שיש לא מעט תיעוד של מסעות מלחמה דומים של מלכי מצרים, בכנען, מתקופת האבות. מסע שישק היא יוצאת דופן בכך שהיא מתרחשת אחרי שבני ישראל הקימו ממלכה בארץ ישראל. גם המסלול הנ"ל אינו מוכר ממסעות מלחמה קדומים יותר, ומדובר באזכור מצרי ייחודי של השם "קרית יערים".)

השרידים הקדומים ביותר הניכרים בשטח של הדרך המדוברת העולה להר מעמק איילון הם שרידים מהתקופה הרומית. דרך זה מתחיל בעיר אמאוס עובר במקומה של העיר אילון ומשם ועולה בהר לעבר קרית יערים. כאן מתפצלת הדרך הרומית לשתיים. הדרך הצפונית יותר ממשיכה לעבר גבעון, בדומה למסלול שהלך בו שישק מלך מצרים. השלוחה הדרומית יותר עולה לעבר ירושלים ושרידיה נכרים עד ימינו. אמנם השרידים הם בעיקר מה תקופה הרומית אבל אין ספק שהדרך המדוברת שימשה גם בתקופה ההלניסטית והתקופה החשמונאית וכפי שנראה מיד.

הדרך המודרנית העיקרית העולה לירושלים (כביש מספר 1) דרך שער הגיא די מקבילה לדרך הרומית המקורית ולהמשכה בשלוחה הדרומית. אולם  בעולם העתיק הבינו את הבעייתיות של סלילת דרך בעמק, ולכן במקום לסלול את הדרך בשער הגיא  הדרך עברה על ראש הרכס הצפוני (לא זו הסמוכה לשער הגיא מצפון אלא הרכס שצפונית לה). בצורה זו יכלו עוברי הדרכים להתגונן בצורה יותר יעילה נגד שודדי הדרכים. ניתן לנסוע בימינו (עם רכב מתאים) בקטע הדרך מאיזור שער הגיא ועד לקיבוץ נוה אילן.

בין העיר אמאוס לקרית יערים נבנתה בתקופה החשמונאית במרחק כ3 ק"מ מערבית לקיבוץ נוה אילן מצודת דרכים, הידועה בימינו בשם "חירבת מצד". מטרת המצודה שוב, להגן על עוברי הדרכים. החופר במקום קבע שמדובר במצודה שנבנתה לראשונה על ידי המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי (שמלך משנת 103 ועד שנת 76 לפנה"ס), ונבנתה מחדש בתקופת הורדוס.[2] במקום התגלה גם מקוה, המלמד שמדובר באתר יהודאי. המצודה מלמדת כאמור שגם לפני התקופה הרומית היתה קיימת כאן דרך. במקום התגלו גם מטבעות של אנטיוכוס השלישי (שכבש את ארץ ישראל מדי התלמיים בשנת 200 לפנה"ס למניינם), ואנטיוכוס הרביעי (אפיפנס) הרשע שגזר את גזירות השמד על עם ישראל. מכאן ניתן להסיק שהיתה פעילות במקום בזמן מרד המכבים.[3] הדרך כאמור המשיכה עד לקרית יערים ושם התפצלה לשתיים[4], וכאמור ככה גם היה בתקופות קדומות יותר. תושביה היהודים של קרית יערים הבינו את משמעות הנקודה האסטרטגית של הגבעה עליה התגוררו, וכאשר החל המרד החשמונאי להתפתח, ומסעות הצבא הסלוקי מנגד, הם בנו או חיזקו ביצור קיים בראש הגבעה.  מטרת הביצור, לעצור את הצבא הסלוקי מלעבור את קרית יערים לעבר גבעון, מצפה וירושלים, ולעשות שמות רח"ל בארץ יהודה.

הביצור הוכח כיעיל בקרב השלישי שבין היוונים למקבים. הקרב מתואר די בפרוטרוט בספר המקבים (א' ג' לט – ד' כז).

מדובר בקרב השלישי של יהודה ואחיו נגד צבאות היוונים. מדובר בשנת 165 למניינם. היוונים חיללו את בית המקדש למשך שלוש שנים 167-164 לפנה"ס למניינם. במשך אותן שנים שולטים הנכרים בירושלים, ומושבתת העבודה בבית המקדש. מנהיג הצבא היווני היה גורגיאס והלה הגיע עם צבאו האדיר לקצה ארץ יהודה, על יד העיר אמאוס "בארץ המישור". גורגיאס לא ניסה לעלות לתוך ארץ יהודה עם כל צבאו, אלא בחר חמשת אלפים מחייליו לעלות בלילה אל המחנה של יהודה. באותה עת היה מחנה יהודה בעיר מצפה, שמיקומה ככל הנראה בנבי סמואל המוכר בימינו. ליהודה נודע על המהלך המדובר ועזב את המחנה שבמצפה וירד לעבר מחנה היוונים שעל יד אמאוס. גורגיאס עלה לעבר מצפה, ונעזר בניווט על ידי המתיוונים. ככל הנראה עבר ליד קרית יערים ופנה לשלוחה הצפונית העולה לעבר גבעון ומצפה. בינתיים יהודה הגיע עם מעט אנשים למחנה היוונים, ותקף אותו. החיילים היוונים ששהו במקום ללא מפקדם וללא החיילים המובחרים, נטשו את המחנה ונסו לנפשם. יהודה הזהיר את אנשיו לא להתעסק עדיין בשלל של המחנה, כי גורגיאס מפקד היוונים עדיין באיזור. בינתיים גורגיאס הגיע למחנה של יהודה בעיר מצפה, ולא מצא שם אדם. תחילה חשב שמא היהודים מסתתרים בקרבת מקום (כי היה נראה שהמחנה ננטש בחופזה), והחליט להמתין שמא יצאו ממחבואם. אולם לאחר זמן הבין שיהודה ואנשיו עזבו את המקום ואז פנה גורגיאס מערבה לשוב למחנה שלו באמאוס. יהודה הצית את המחנה באש, ואז כאשר גורגיאס ראה את העשן עולה מהמחנה, הבין את אשר אירע, ונמלטו הוא ואנשיו לעבר מישור החוף איזור של נכרים שתמכו בו.

לאור הביצור שהתגלה עתה בקרית יערים, והמתוארך לתקופה של מרד המכבים, ניתן לקבוע ולאמר שמדובר בביצור שהקים יהודה המכבי על אם הדרך העולה מאמאוס לירושלים ולגבעון, בדיוק בנקודת הפיצול בדרך. גורגיאס שבתחילה אולי חשב לעלות בצורה ישירה דרך קרית יערים, נאלץ לשנות את התכנית, ולעלות בלילה בשלוחה הצפונית לעבר מחנה יהודה שהיה במצפה היא נבי סמואל של ימינו.

החופר בקרית יערים, שלל את הרעיון שמדובר בביצור חשמונאי, שכן הממלכה החשמונאית נוסדה מאוחר יותר. כאמור, על פי הגמרא במסכת ע"ז (ט.) הממלכה החשמונאית נוסדה מאתיים ושש שנה לפני חורבן בית שני. מדובר בשנת 136 לפנה"ס, למניינם (על פי ספר מכבים יש להקדים את התאריך בכשש שנים). אולם חשוב לציין, שעל פי ספר מכבים, יהודה ביצר את ירושלים כנראה לאחר חנוכת בית המקדש בשנת 164 לפנה"ס למניינם, וכאשר הגיע למקום אנטיוכוס החמישי בשנת 162 (שנתיים אחר חנוכת המזבח), מצא ביצורים חזקים מאוד (ראה מכבים א' פרק ו, 61, 62).

כיצד בנה יהודה את הביצור בקרית יערים? בספר המכבים (פרק ג' 56) מתואר שכאשר יהודה אסף את אנשיו לקרב עם גורגיאס, הוא שיחרר את בוני הבתים, מארסי הנשים, נוטעי הכרמים, והיראים, ואמר להם לשוב איש לביתו על פי התורה. ואמנם בתורה (דברים כ' ה-ח) כתוב "ילך וישוב לביתו", אבל חז"ל (סוטה מ"ג.) לימדנו שהם לא עוזבים לגמרי את המערכה, אלא "מספקים (לצבא) מים ומזון ומתקנים את הדרכים". ניתן להציע שהם גם הועסקו בחיזוק הביצורים הנחוצים.

לסיכום, קרית יערים היתה עיר יהודאית בזמן המרד החשמונאי, ממוקמת על אם הדרך העולה לירושלים. מדובר בנקודה אסטרטגית היכן שהדרך התפצלה לשתיים, ומאן חשיבותה ועוצמתה. יהודה המכבי ביצר את המקום לקראת בואו של הצבא היווני בראשות גורגיאס. הצבא היווני הובס, וסבל אנשי יהודה התקרב לסיומו, כאשר בשנה שלאחריה, הצליח יהודה לגאול את המקדש מידי הזרים ולחנוך מחדש את המזבח. מסירות הנפש של היהודים באותה עת אפשר להם להאיר את הדרך לדורות הבאים עד ימינו.

 

[1] נציין שעל פי הציטוטים מספר המקבים, הרי שמטרת הביצור בגזר שונה מזה של הביצור באמאוס.

[2] ניתן לנסוע בימינו (עם רכב מתאים) בקטע הדרך מאיזור שער הגיא ועד לקיבוץ נוה אילן, לבקר בחיבת מצד, ולראות אבני מיל מהתקופה הרומית.

[3]  המטבעות החשמונאים הקדומים ביותר הונפקו על ידי יוחנן הורקנוס בנו של שמען. לכן לא ניתן לחפש מטבעות חשמונאים מהתקופה של המרד החשמונאי.

[4]  הדרך הצפונית לעבר גבעון פחות מוכרת. אבל היא מופיעה במפת הPEF מהתקופה העותמאנית, ומסומנת בספרו של פישר, אייזיק ורול בעמודים 311-315.